חברה

הנאמנות צריכה להיות קוד התנהגות לאומי:

נאמנות למשפחה, לעם, לארץ, לשבויינו, לבני בריתנו ולזהות היהודית.

  העצמת ערך המשפחה בחנוך, ,בהסברה ובכלכלה.

  עידוד האחריות הקהילתית בנושאי הרווחה.

  בחירות אזוריות וביזור הסמכות הריכוזית מידי המדינה לידי נבחרי הקהילה.
 

המשפחה
הביטוי הבסיסי ביותר לנאמנות הוא נאמנות בתוך המשפחה.

המשפחה היא אבן הבניין של האומה. היום, המשפחה מוצאת את עצמה במגננה מול כוחות המבקשים לפורר אותה. הפוסט-מודרניזם, השולל מהויות בכלל, שואף לפורר ולערבב את הכל, להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. אין אלוקים, אין עם, אין ארץ, אין דת וכמובן שאין משפחה. ישנו רק האינדיווידואל והסיפור הפרטי שלו. לפי גישה זו, אין מקום לנאמנות לשום דבר, לא רק למדינה ולעם, אלא גם לא למשפחה ולבן הזוג.

אדם הגדל בתוך משפחה בריאה, גדל אל תוך עולם ערכי, בו ישנה סמכות ויש כבוד להורים שמעליו. יש נאמנות ואחריות אישית לאחים והאחיות סביבו. יש כבוד הדדי. התא המשפחתי מייצר אדם אחראי המכבד את זולתו. כל פני החברה, יחסי עובד-מעביד, פקיד לאזרח העומד בתור, מפקד לחייל – הכל בבואה של מצב המשפחה באומה.

קרקעות הלאום שייכות לעם ישראל, כלומר, לכל היהודים. לכל משפחה יהודית חדשה מגיעה חלקת אדמה בארץ ישראל כולה. אגב, מי שטוען שזה בלתי אפשרי מוזמן להעיף מבט במתרחש לאורך וואדי ערא ולראות כיצד מדינת ישראל מחלקת את אדמותיה לכל משפחה ערבית חדשה.

הקהילה
עלינו לחזק את כוחה של הקהילה היהודית. בקהילה היהודית אין ילד שאינו יודע קרוא וכתוב; צרת היחיד היא צרת הרבים; אין ילדים רעבים כשמנגד נזרק מזון לאשפתות; יש מנהיגות פנימית חזקה, אינך בודד ותלוש מול המדינה הריכוזית שעבורה אינך אלא מספר תעודת הזהות שלך. יהודי לא שותה, לא מכה את אשתו, ולא בוגד בה, לא רק בגלל אמונתו, אלא גם, ואולי בעיקר, משום שהוא חי בקהילה שעשויה לנדותו בשל התנהגות שכזו.

הקהילה היהודית תפקדה היטב במהלך מלחמת לבנון השנייה. בעצם, הקהילה היהודית היתה המנצחת הגדולה במלחמה האחרונה. כולם כשלו חוץ ממנה - הממשלה, הצבא, התקשורת, בעצם, כשלה המדינה. הקהילה היהודית הרחבה היא זאת שבאה לעזרתם של עשרות אלפי אזרחי הצפון.

בחירות אזוריות
על מנת להעצים את הקהילה היהודית צריך לשנות את שיטת הבחירות כך שיהיו בה גם מרכיבים של בחירות אזוריות.

שיטת הבחירות האזוריות מייצרת ומעודדת את הקהילה. הקהילה בוחרת לא רק את נציגיה לפרלמנט, היא גם בוחרת את ראש המשטרה המקומית. הקהילה היא זו שצריכה לקבל נתח מרכזי מכספי המסים ולהחליט בעצמה לאן להפנותם. כמה לחינוך וכמה לבריאות.

אין זה עניינה של המדינה להחליט מה ילמדו הילדים בבית הספר. האחריות על חינוך ילדינו מוטלת אך ורק על כתפינו, והמכשיר שבאמצעותו נוכל לפעול ולהשפיע הוא הקהילה.

רק השכנים יודעים מי באמת נזקק. הזקנה שניתקו לה את החשמל לא תרוץ בין המשרדים. אם לא יתמזל מזלה לחיות בקרב קהילה של ממש, היא פשוט תמות בחושך. תרופה מצילת חיים אינה בעיה של המדינה, זו בעיה של הקהילה, ורק היא יכולה באמת לפתור אותה, כפי שבפועל קורה.

המדינה אחראית לשני דברים בלבד שהקהילה אינה יכולה לספק ובלעדיהם אין למדינה זכות קיום: ביטחון ומשפט. מכל שאר התחומים ראוי שהמדינה תמשוך אט אט את ידיה ותעבירם לקהילות.